שלום לכן בנות יקרות (וגם בנים כמובן). רציתי לחלוק איתכם את הסיפור שלנו כדי לתת קצת תקווה וכוח, בעיקר בתקופה של החגים שהיא קשה במיוחד. אני זוכרת שגם בימים הקשים ביותר קיבלתי כוחות מלקרוא סיפורים של זוגות שהצליחו..
הסיפור שלנו התחיל לפני 5 וחצי שנים. בגיל 30, אחרי שנה של נישואין התחלנו לנסות להביא ילד (מי בכלל חשב שיהיו קשיים). בהתחלה הייתי מאוד עסוקה בקריירה שלי ולא ממש התאכזבתי שזה לא הצליח מיד.. עם הזמן וככל שעברו החודשים גברה הכמיהה והתחילו החששות.

אחרי בערך שנה וחצי של נסיונות כושלים פנינו לרופא. ביצענו המון בדיקות והכל יצא תקין. מצד אחד זה יצר אופטימיות כי לא היו בעיות. מצד שני, כל מי שנמצא תחת קטגוריית הבלתי מוסברים יודע כמה מתסכל זה שאין להם תשובות. אני הייתי בטוחה שמשהו לא תקין אבל הם פשוט לא עולים על זה..

התחלנו עם הזרעות. 5 סבבים של הזרעות בלתי מוצלחות. שלילי אחרי שלילי. הבנו שאנחנו חייבים לעבור לשלב הבא. בשלב הזה כבר עברנו לרופא אחר.

בשאיבה הראשונה החזרנו שני עוברים והרופא היה בטוח שיהיו לנו תאומים (למרות שהיה גירוי יתר) ואמר שהעוברים נראים מעולה. זה נתן המון תקווה.. בזמנו עוד לא ממש ידעתי והבנתי בתהליך (היום כבר יש לי דוקטורט מרוב נסיון..). לא ידעתי שההורמונים שלוקחים מונעים קבלת מחזור וכשראיתי שהוא לא מגיע (הוא היה מאוד מדוייק לפני), הייתי בטוחה שזה הצליח. כשהתקשרו עם תשובה שלילית פשוט לא האמנתי. שאלתי אותם כמה פעמים אם הם בטוחים שלא טעו כי לא קיבלתי. עד היום אני זוכרת את תשובת האחות "אוי מסכנה, לא אמרו לך שההורמונים מונעים מחזור?"… תודה באמת..

עוד שאיבה ועוד שאיבה ועוד כמה תשובות שליליות… הייתי שבורה לגמרי. גם לא סיפרתי כמעט לאף אחד, לא בעבודה ולא לחברים או משפחה, כי התביישתי. הרגשתי ממש חצי אישה, מקולקלת.. לקחתי ימי חופשה במקום מחלה. חששתי ממה שיחשבו עלי ושזה אולי יפגע לי בקריירה.

לפני השאיבה החמישית הגענו לפרופ' שולמן ולצוות המלאכים בבית חולים מאיר אחרי ששמענו על טיפול שנקרא ivm (כששואבים את הביציות לפני הבשלה). עוד שלילי ועוד שלילי.. כל פעם צריך שוב למצוא איך לאסוף את השברים. עוד משפטים "מנחמים" שאם לא אחשוב על זה, זה יגיע ואם רק לא אהיה בלחץ.. כן, ממש.

אחרי השאיבה הראשונה התפתח אצלי גירוי יתר שחלתי – המון מים בחלל הבטן, דבר שגורר אשפוז לשלושה ימים וביטול של ההחזרה באותו חודש. בחודש שלאחר מכן החזירו לי את העוברים הקפואים אך לא נקלטו. לאחר מכן עברתי שאיבה שניה והרגשתי אחריה רע מאוד והייתי חלשה כמה ימים, ממש לא הבנתי איך בכלל הגוף שלי יקלוט משהו במצב כזה.

ערב ראש השנה 15' קיבלנו תשובה שלילית נוספת. אני זוכרת שממש לא רציתי לראות אף אחד ובטח שלא ללכת לארוחות חג משפחתיות…
חודש אחר כך עשינו החזרה כפולה של קפואים. 2 עוברים קטנים ויומיים אחר כך בלסטוציסט. גם הפעם היה גירוי יתר והבטן התנפחה מאוד. יום לפני בדיקת הדם עשינו בדיקה ביתית. בעלי הסתכל ושוב פעם ראה קו אחד בלבד. עם דמעות בעיניים הסתכלתי גם אני ופתאום ראיתי קו שני חלש מאוד מאוד. התרגשתי ופחדתי כל כך !! למחרת הלכתי לעשות בדיקת דם. חיכינו בבית שנינו במתח מטורף. הזמן לא עבר….. בשעה 11:30 הגיעה השיחה שלה חיכינו 5.5 שנים!!! האחות המדהימה במאיר היתה בקו השני ואמרה "קוקי, את בהריון!!!" פשוט לא האמנו. רק בכי, חיבוקים וכמה קילוגרמים של מועקה שירדו מאיתנו באותו יום. שנים קשות של טיפולים, 8 שאיבות, הרבה החזרות ותשובות שליליות ואינספור משברים סוף סוף הגיעו לסיומם…

התהליך הזה שינה אותי לגמרי. מאדם סגור לגמרי ששקוע בקריירה התחלתי קצת להפתח, נעזרתי בחברים ובאנשים שמבינים, הורדתי את העומס בעבודה והקשר עם בעלי מאוד התחזק. תמכנו וחיזקנו אחד את השניה.. ולחשוב שהיתה לי חרדה ממחטים לפני כן. איזו בדיחה…

אז כמה דברים קטנים שעזרו לי בתהליך-

• לא להקשיב לעצות ומשפטים של אנשים שלא חוו את זה.. כולכם יודעים על מה אני מדברת..
  למצוא את האנשים הנכונים, ללמוד להפתח ולהעזר בהם..
• לבחור טוב את הרופא ופשוט לסמוך עליו.. אני אדם שחייב שליטה וכל פעם הייתי משגעת אותו. מזל שהוא כזה אדם מקסים.
• תמיד אנחנו נאבקים עם הפחדים והלחץ בתהליך הזה וחברה טובה אמרה לי פעם משהו כל כך נכון שעזר לי -פשוט להשלים עם הלחץ ולא לחשוב שזה מה שמונע מזה לקרות. אני הייתי בלחץ מטורף כל פעם ובסוף זה קרה למרות הלחץ.
• מידי פעם תנסו לקחת חופשה קצרה מזה ולנסוע.. לי מאוד עזר לטוס לחו"ל. (וכן, גם את המשפט " אם תטוסו לחול ותתנתקו, יצליח לכם טבעי.." שמענו לא מעט. כמובן שגם זה לא עזר).
• אני עשיתי שיאצו אצל מישהי שמתמחה בזה. לא יודעת אם עזר אבל היה מאוד כיף ומרגיע.
• יח' הפוריות בבית חולים מאיר!!!- הצוות שם מדהים ונדיר. נותן תחושה כאילו כל זוג הוא היחיד (בניגוד לפס ייצור שחווינו במקומות אחרים) פשוט נפלאים!!! כולי תקווה ותפילה שלא נזדקק עוד בעתיד לסיוע האדיב שלהם..

לסיום רציתי לשלוח לכולכם חיבוק של תמיכה ולאחל שנה טובה ומלאת בשורות טובות!!!

בהצלחה רבה!!!