תרומת זרע - היבטים רגשיים

מאת: קרן קורניק – פסיכולוגית קלינית מומחית.

המאמר הנוכחי מתרכז בהיבטים הרגשיים הקשורים בתהליך תרומת זרע בבנק הזרע, כמו כן נעסוק גם בהתמודדויות השונות, במורכבות ובקשיים עמם עשויים להיפגש כל אחד מבני הזוג במסגרת הליך זה. (למידע נוסף על תהליך תרומת הזרע, ניתן לקרוא את המאמר הראשי על בנק הזרע).

במאמר נסקור שלושה היבטים:

• מהי תרומת זרע
• היבטים רגשיים הקשורים בגבר הסובל מאי פריון
• היבטים רגשיים הקשורים באישה הנדרשת לתרומת זרע

אך נתחיל כאמור עם הקדמה – מהי תרומת זרע?

מהי תרומת זרע – הקדמה קצרה:

תרומת זרע מהווה פיתרון עבור זוגות המתמודדים עם קשיי פוריות, הנובעים לרוב מאי פריון שמקורו בגבר. בנוסף, שימוש הולך וגובר בתרומת זרע נובע גם מהרחבת המבנה המסורתי של המשפחה בעידן המודרני, הכולל גם משפחות חד מיניות ונשים יחידניות המבקשות להביא ילד לעולם ללא בן זוג.

תהליך תרומת זרע מתחיל לרוב כאשר האישה או הזוג פונים לבנק הזרע (ציבורי או פרטי), שם יקבלו לרוב הסבר מקיף על התהליך ושלביו. (לקבלת הצעות אטרקטיביות והסברים מבנקי הזרע, ניתן למלא פרטים כאן‪‬). בתחילת התהליך יתבצע לרוב הליך של "פתיחת התיק" הכוללת בדיקות רפואיות שעוברת האישה ומסירת מידע בדבר הרקע הרפואי-משפחתי. בהמשך, תוכל האישה לבחור תורם ע"פ מאפיינים שונים, כגון גיל, נתוני מראה חיצוני, השכלה וכדומה, כאשר זהות התורם (בישראל) מחויבת להישאר אנונימית.

תרומת זרע מתבצעת לעיתים גם דרך פנייה לבנק זרע בחו"ל, המאפשרת קבלת מידע נוסף על התורם ואף חשיפת זהותו בעתיד (במדינות מסוימות). תרומה מחו"ל, מאפשרת גם התמודדות עם בעיות הלכתיות, שיכולות להימנע ע"י תרומת זרע מגוי. בעוד עלות מנת הזרע חלה על הפונה, טיפולי הפוריות ממומנים ע"י הקופה. בשלב הבא תעבור האישה טיפולי פוריות בהתאם לנתוניה (הזרעה מול הפריה חוץ גופית).

על תורם הזרע  לעמוד בשורת קריטריונים שנקבעו ע"י משרד הבריאות, במטרה להבטיח את איכות התרומות ואת "האטרקטיביות" שלהן. מדדים כגון היסטוריה רפואית ורקע סוציאלי נלקחים בחשבון ונערכות בדיקות רפואיות מקיפות. בנק הזרע הוא שיחליט בסופו של דבר על התאמתו ואמינותו של התורם.  לרוב, אוכלוסיית תורמי הזרע מורכבת מצעירים (חיילים לפני או אחרי שחרור, סטודנטים) הפונים על רקע כלכלי.

תרומת זרע – המרכיבים הרגשיים:

החלק הבא יתמקד במורכבות הרגשית העולה מן ההחלטה על תרומת זרע ומהתהליך עצמו, תוך התייחסות לחוויתו של בן הזוג הסובל מאי פריון ולחווייתה של בת הזוג.

 

היבטים הקשורים בגבר הסובל מאי פריון

צריכים תרומת זרע?  ערעור המובן מאליו

תרומת הזרע פתחה צוהר לזוגות המעוניינים להביא ילד, כאשר הגבר סובל מאי פריון. חרף היותן של התפתחויות אלה מרשימות מנקודת מבט רפואית וטכנולוגית, הן עשויות להיות מורכבות ומעוררות מתח עבור הנעזרים בהן, ולהיבטים רגשיים הכרוכים בכך – לא תמיד ניתן המקום הראוי.

מימי התנ"ך נהוג לתפוס את הפריון כמצווה ("פרו ורבו"), ולייחס  לו משמעויות של חוזק, כוח ומימוש של נשיות וגבריות. מגיל צעיר רווחת ומושרשת ההנחה כי זוג יביא יחדיו לעולם צאצא, שייווצר ממפגש בין ביצית האישה לזרע הגבר. ערעור הנחה בסיסית עשויה להוביל לחוויה של שבר וזעזוע בקרב שני הצדדים, ללא קשר למקור הבעיה.

תחושת אובדן ואבל

לאור ההיבטים פסיכולוגיים של אי פריון ביהדות בכלל ובחברה הישראלית, אי פריון שמקורו בגבר עלול להוות איום על תחושת העצמי של גברים ועל היכולת למלא את התפקיד הגברי הנתפס. מול הצעת הרופא בדבר תרומת זרע, יחושו גברים רבים כישלון אישי.

נוסף על ההכרה בכך כי ההיריון המיוחל לא יהיה טבעי וספונטני, הפניה לתרומת זרע כרוכה באובדן משאלתו של הגבר להמשך גנטי, כמו גם אובדן הפנטזיה לילד ביולוגי משותף של בני הזוג.

ההתמודדות עם תחושת אובדן מסוג זה קשה בשל הישארותו לרוב פרטי, לא מעובד, לא מדובר וגם לא מוכר מבחינה חברתית, היבטים המגבירים תחושות של בדידות ומועקה. בדומה לכל התמודדות עם אובדן, שלבים כגון הכחשה, כעס וצער הנם טבעיים וחשובים לצורך קבלה והשלמה עתידית, שתאפשר התארגנות מחודשת ובחירה בתרומת זרע ממקום שלם יותר.

גם כאשר הוחלט ע"י הזוג על תרומת זרע, לצד התקדמות התהליך והטיפולים הרפואיים שעוברת האישה, יש לתת מקום להיבט הרגשי הייחודי הנלווה לכך אצל הגבר. ההכרה בקשייו הנה חשובה. למשל, בן הזוג עלול לחווות קושי כאשר בת הזוג תיכנס להריון במהירות מזרע התורם, לאחר ניסיונות רבים וכושלים עם הזרע שלו. ההחלטה על תרומה גוררת החלטות נוספות שיש לקבל, למשל שאלת החשיפה בפני הילד. חשוב כי זוג הבוחר בהליך זה יהיה מודע להשלכות הרלוונטיות ולסוגיות עמן עתיד להתמודד.

גברים משתפים פחות

גברים ונשים שונים לרוב בנטייתם לשתף, במיוחד בכל הקשור בקשיים. כיום יותר ויותר נשים משתפות בטיפולים את סביבתם הקרובה, כמו גם את מקום העבודה. עם זאת, מרבית הגברים נוטים להימנע משיתוף בבעיית הפריון, בין היתר בשל החוויה של פגיעה חמורה בגבריות. נמצא למשל כי גברים ששקלו תרומת זרע נטו לשתף פחות מנשים ששקלו תרומת ביצית. כמו-כן, הגבר עשוי גם לתת פחות מקום לרגשותיו גם בינו ובין עצמו, תוך העדפה להרחיק עצמו מהנושא הטעון, ולהיות מושקע בתחומים אחרים.

עמדה כללית של אי שיתוף והסתרה, מעצימה לעיתים את הקשיים שחווה הגבר סביב אי הפריון ותרומת הזרע, ואלה עלולים להמשיך להכביד עליו גם בהריון ולאחר הלידה. כך, בהיעדר כל שיתוף של הסביבה (אישה/משפחה/חברים/יעוץ רגשי), נותר לעיתים הגבר לבדו עם חווית כישלון ופגיעה בערך העצמי, אשר דרך מעגל קסמים שלילי מרחיקה את האישה, שחשה כי אין לה פרטנר. לאלה מתווספת לעיתים תחושת אשמה כלפי האישה, על כך שנאלצת לעבור את הטיפולים ולהשתמש בתרומת הזרע.

לאור כל שצוין, חשוב מאוד כי גברים המתמודדים עם אי פריון ופונים לתרומת זרע, יהיה מודעים להיבטים הרגשיים העלולים להתלוות לכך, ויסתייעו במידת הצורך בגורם מקצועי לצורך עיבודם. ליווי רגשי מקצועי עשוי למתן את הקושי והפגיעות ולצמצם את השלכותיו על תחומים אחרים. אף כי כיום נשים הן הנוטות להשתמש במגוון אפשרויות התמיכה (פורום, טיפול פרטני/קבוצת תמיכה), כיום גוברים הקולות בדבר הכרה גם בקושי הרגשי של גברים ומתן תמיכה בנושא. כמו-כן, בעידן המודרני ועם העלייה במספר הפונים לתרומת זרע, חלה ירידה בסטיגמה האופפת את אי הפריון הנשי  והגברי ובמעטה הסודיות שסביבו.

ניסוח מחדש של הגדרת האבהות

הבחירה בתרומת זרע כרוכה בהיעדר קשר גנטי מצד בן הזוג ויכולה לעורר תחושות מורכבות.

על בן הזוג לחוש בנוח עם התרומה, שלעיתים באה בסתירה עם אמונות פנימיות כגון: "ילד יכול להיות שלי רק אם הוא שלי גנטית / אוהב את הילד רק אם הוא שלי גנטית" או עם אמונות דתיות מוסריות. כחלק מעיבוד התחושות והסתגלות לבחירה בתרומת הזרע, עולה הצורך לנסח מחדש תוך ליווי רגשי את הגדרת האבהות, ולבחון האם תמיד אבהות שווה בהכרח לגנטיקה.

כחלק מתהליך חשוב בדרך להשלמה וקבלה של תרומת הזרע, עוברת בהדרגה המשאלה הקיימת לאבהות שינוי.  היא עדין כוללת את קשת הרגשות הכרוכה באבהות ומטען עשיר שניתן להעברה בין אב לילדו, אף שאינו גנטי. כמו כן, על מנת לסייע לבן הזוג להתמודד עם פגיעותו, חשוב לנסות ולהפריד בין בעיית הזרע ובין הגבריות, שיכולה להתממש גם בדרכים רבות אחרות.

משולש במקום זוג

מורכבות נוספת הקשורה לתרומת הזרע נעוצה במעורבותו של גורם שלישי, היוצרת משולש רגשי, גם כאשר השלישי אינו נוכח כאדם במובן המוחשי והמלא. משולש בלתי טבעי זה, מעורר תחושות שונות בבני הזוג. הגבר עשוי להרגיש תחושות של קנאה ותחרות בפרטנר הנוסף. מאידך, אנונימיות התורם ממתנת לעיתים תחושות אלה, אך זו מצדה מעצימה את דרגת אי הוודאות הגבוהה הכרוכה בתהליך. האישה מצדה עשויה לחוות את התהליך כחודרני וכ"סוג של בגידה". מול תחושות אלה, נוכחות ומעורבות מצד בן הזוג במהלך כל התהליך על שלביו השונים עשויות לתרום לתחושה של חיבור למען השגת מטרה משותפת.

 

היבטים הקשורים באישה הנדרשת לתרומת זרע

כאמור, לניפוץ הפנטזיה לילד ביולוגי משותף השפעה מערערת ומטלטלת עבור שני בני הזוג. גם חויתה של בת הזוג הפורה הנה קשה והיא נדרשת לעבד את אובדנה. מתן מקום לעיבוד האבל הוא חשוב והכרחי להמשך, עבור שניהם.

חשוב שהאישה תכיר ברגישותו הייחודית של בן הזוג, אך גם תיתן לגיטימציה לטווח הרגשות העלולים להציף אותה, העשוי לנוע מרצון לגונן על בן זוגה ועד כעס (מודע או לא מודע) כלפיו. כמו כן, גם כאשר מקורו של אי הפריון הוא גברי, הטיפול מצריך התערבות רפואית שעל האישה לעבור, ולכך השפעות גופניות ורגשיות.

לעיתים נמנעים בן או בת הזוג משיתוף האחר בתחושות צער, אובדן ואשמה על מנת שלא להכביד על האחר, אך כך כל אחד נותר לבד עם תחושותיו. כמו-כן, לא תמיד קצב עיכול בשורת אי הפריון ובחירה בתרומת זרע זהה עבור שני בני הזוג, לעיתים אחד מבני הזוג דוחף קדימה את התהליך, בעוד השני זקוק לזמן עיבוד והתארגנות וכך לא נותר מקום לדיאלוג אמיתי בין בני הזוג להשלמת התהליכים הנחוצים.

הבנה טובה יותר של המצב הרגשי של כל אחד מבני הזוג, יכולה להקל על ההתמודדות שלהם עם הבחירה בתרומת הזרע והטיפולים, מתוך יצירת דיאלוג המתבסס על כבוד הדדי והיעדר הטחת האשמות.

מינוף- צמיחה מתוך הקושי

ללא ספק, ההתמודדות עם אי פריון של בן הזוג ופניה לתרומת זרע מעוררת קשיים ומתחים ויכולה ליצור משבר אישי וזוגי. עם זאת, כמו במשבר חיים אחר, ובאמצעות הכוונה ויעוץ, קיימת האפשרות כי מעז יצא מתוק, והאתגר והקושי יעברו מינוף למקום מצמיח ומחזק יותר הן אישית והן זוגית. תהליך תרומת הזרע מפגיש את בני הזוג עם היבטים רגשיים מורכבים. מעצם כך, הוא מעלה ומגביר בקרב זוגות את הצורך בשיתוף בין בני הזוג ובהרחבת הדיאלוג ביניהם, ואלה מובילים לחיזוק היכולת להתמודד עם קשיים ולהעמקת הקשר הזוגי.

כמו-כן, מתן מקום למחשבות ורגשות ועיבודם, יכול להוביל להבנה מעמיקה יותר של המניעים להורות והאופנים השונים להגשמתה. כאשר קונפליקטים אישיים וזוגיים נפתרים או ממותנים, ניתן להתקדם עם התהליך בצורה חיובית ומועילה.

לסיכום, תרומת זרע מהווה את אחד הפתרונות הנפוצים להורות עבור זוגות, בהם הגבר סובל מאי פריון. שכיחות הפניה לתרומה עלתה בשנים האחרונות גם לאור שינויים והרחבה של המבנה המשפחתי המסורתי (זוגות חד מיניים ואמהות יחידניות). עם העלייה במס' הפונים לתרומת זרע, חלה ירידה מסוימת בסטיגמה האופפת את אי הפריון ובמידת שיתוף הסביבה, ויחד עם זאת, מדובר בתהליך המזמן התמודדות מורכבת מבחינה רגשית, שלא תמיד נלקחת מספיק בחשבון.

המאמר הנוכחי נגע בהיבטים הרגשיים העולים מתוך הבחירה בתרומת זרע, הן מצד הגבר הסובל מאי פריון והן מצד בת הזוג.

חווית כישלון במילוי התפקיד הגברי הנתפס והאבל על אובדן הפנטזיה להמשך גנטי מהווים חלק מהקשיים עמם נאלצים להתמודד גברים הסובלים מאי פריון ופונים לתרומת זרע. קשיים ומורכבות עולים גם אצל בת הזוג, הנאלצת לעבור טיפולים רפואיים ולהתמודד גם עם אובדן המשאלה לילד ביולוגי משותף.

לאור כל האמור לעיל, הכוונה, ליווי ויעוץ רגשי הנם חשובים, בהקלה על תחושות הבדידות, סיוע בעיבוד הפגיעות והתחושות הלא מדוברות. כמו-כן, הייעוץ הרגשי יכול לסייע בתהליך החשוב של הגדרה מחודשת של האבהות, ובכך תורם להצלחת התהליך בפן הנפשי.

תהליך שהחל במשבר וזעזוע אישי וזוגי, יכול להוביל למסע משותף מחזק ומצמיח. יצירת זוגיות חזקה, פתוחה ותקשורתית, אליה נולד ילד, חשובה לא פחות, ויש שיאמרו יותר, ממבנה המשפחה ואופן יצירתה.

בהצלחה…..