אז הכל החל ביום הולדת של אבי לפני 5 שנים
אשתו של קרוב משפחה שלי לקחה אותי לצד ושאלה אותי מה קורה עם זוגיות. אמרתי לה שאני לא מוצאת וקשה לי. ואז היא הנחיתה עלי: "ומה עם להקפיא ביציות"?. מודה שב2017 זה היה נראה לי די הזוי שאני, היפה, המוצלחת והבליינית מעולם לא שמעתי על זה. ואז היא סיפרה לי את מה שהגיניקולוגים לא סיפרו לי/עודדו אותי בגיל 20 או 30. כעבור כמה חודשים נכנסתי להרפתקאה, שהיתה אמורה להוריד ממני לחץ בדייטים ופשוט להיות "אני" מבלי לחשוב על שעון ביולוגי. עברתי את הטיפול (בהצלחה יתרה.. כך אמרו לי) ושאבו לי מעל 30 ביציות והקפיאו 24. חשבתי שזה יתן לי חלון זמן להכיר את המיועד. עברה שנה, עברו שנתיים והנה אני מוצאת את עצמי מבוגרת יותר, ללא פרטנר לחיים, במצב כמעט בלתי אפשרי לזוגיות בעידן האפליקציות וה f.o.m.o אז לא, זאת לא היתה משאלת ליבי וככה לא תכננתי את חיי, אבל כנראה שלאלוהים יש תכניות אחרות לגביי.

אין יום שאני לא חושבת על "מה יהיה", איך הילד.ה יגדלו ללא אבא, אבל קיבלתי את ההחלטה בייחוד בגלל שהבנתי שאף אחד לא יהיה אחראי על האושר שלי וגברים שוויתרו עלי כי פחדו להיות הורים הם הם המפסידים האמיתיים!
אז עשיתי טיפול ivf ראשון בהפשרת הביציות בבי"ח מדיקל סנטר בליווי רופא מקופ"ח.

לא הייתי מרוצה מהטיפול מכיוון שהרגשתי שאני חלק מפס ייצור וכי הרגשתי שאני זקוקה יותר לתמיכה נפשית בעת ההחזרה שלוותה בכאבי השרשה בלתי נסבלים. בסופו שלמדבר הטיפול לא צלח והחלטתי לעבור בי"ח. כיום אני מטופלת צוות בבי"ח אסותא ואני מרוצה יותר, הן מאופן השרות וגם כי כל הלוגיסטיקה המסובכת של העברת ביציות-זרע-בדיקות ומעקבים הרבה יותר קלה לי הכל במקום 1 (זה מאד אידיבידואלי) כמטופלת צוות של פרופ' שיף ופרופ' זיידמן ועוד כמה נבחרים כולל עובדת סוציאלית שרואה מטעם אסותא, אני מקווה ואף יודעת שלמרות הקושי שעברתי גם בטיפול הזה, אני יודעת שוויתור על האימהות בגיל מתקדם לא היתה בכלל שאלה עבורי..
וכמו שאמר לי מישהו לא מזמן:
"אף פעם אל תפחדי מלהתקדם גם אם זה נראה קשה , כיוון שלהישאר במקום זה הרבה יותר קשה וכואב"

וזה המסר שלי לבנות בפורום.